אטופיק דרמטיטיס היא מחלת עור כרונית ודלקתית, המוכרת יותר בשם "אסתמה של העור". מחלת האטופיק דרמטיטיס אופיינית בעיקר לגיל הילדות, והיא פוגעת בעשרה עד 20 אחוזים מכלל התינוקות והילדים בכל רחבי העולם. כדאי לקרוא על נשירת שיער אצל ילדים, ולראות היכן זה פוגש את התינוק שלך.
בסביבות כ-90 אחוזים מהמקרים מתפרצת האטופיק דרמטיטיס לפני גיל חמש, כאשר כ-65 אחוזים ממקרי המחלה מתגלים בגיל הינקות המוקדם. תסמיני מחלת האטופיק דרמטיטיס כוללים התפתחות של נגעים אדומים באזורים שונים בגוף ובקרקפת, גרד וקשקשת. עם זאת, תסמינים אלה משתנים ממקרה למקרה ומושפעים מהגיל.
תסמיני האטופיק דרמטיטיס משתנים מאוד מילד לילד ותלויים, כאמור, בגיל. עם זאת, ישנם כמה סימפטומים אופייניים המתפתחים בגילאים שונים. מחלת האטופיק דרמטיטיס עלולה להתפרץ כבר בגיל הינקות, החל מגיל שישה שבועות ועד לגיל 12 שבועות.
כאשר המחלה מתפרצת בגיל זה, היא מאופיינת בהתפתחות נגעים אדומים המלווים בקשקשת ובהפרשה בעיקר באזור הלחיים והסנטר. מגיל חצי שנה ומעלה גורמת המחלה גם לגירודים מטרידים, וכתוצאה מהם סובל התינוק מאי שקט מתמשך. בגילאים מאוחרים יותר מופיעה הפריחה בקרקפת, בצידי הצוואר, בקפלים של הברך ובקפלים של המרפק.
הסיבה להתפרצות מחלת האטופיק דרמטיטיס עדיין איננה ידועה בוודאות. עם זאת, ידוע כי המחלה נגרמת כתוצאה משילוב של נטייה גנטית לאלרגיה וגורמים שונים בסביבה.
האלרגיה נגרמת כתוצאה מתגובה לא אופיינית של הגוף לחומרים, שאינם גורמים לכל תופעה חריגה בקרב מרבית האוכלוסייה. הגורמים הסביבתיים העלולים להוביל להתפרצותה של אטופיק דרמטיטיס או להחרפתה נחלקים לשתי קבוצות – חומרים אלרגניים וחומרים מגרים.
אבקני צמחים, קרדית האבק ועובש הם כמה מהחומרים האלרגניים העלולים לגרום למחלה. חומרי ניקוי, בדים סינטטיים, סבון מייבש, צמר, אבק, בשמים, תכשירי טיפוח ועשן סיגריות הם כמה מהחומרים העלולים לגרום להחמרת מחלת האטופיק דרמטיטיס.
ניתן להקל מאוד על מחלת האטופיק דרמטיטיס גם בעור הקרקפת בדרכים שונות:
טיפול בקרקפת
נגעי העור, המאפיינים את מחלת אטופיק דרמטיטיס, מופיעים לעיתים גם על איזור הקרקפת וגורמים לאובדן הלחות של העור, לפגיעה בשכבת ההגנה שלו ולסימפטומים נלווים נוספים, כדוגמת: עור מגורה וחלש, יובש, אדמומיות, גרד וחספוס, נשירת שיער ברמה כלשהי ועוד. חשוב להכיר את מחזור חיי השערה ולהבין שלא כל נשירה הינה בעייתית, אך כמובן לטפל במקרה הצורך. עם זאת, הקפדה על כללי הטיפול הנכונים עשויה להקל מאוד על התופעה.